אני הולך לשאת אותך בריא ושלם לבית החולים, ואני מאוד מרוצה

היופי הווייטנאמי דאי דיץ' נאבקת עם שיעול קשה של Cov 19, אבל הטיפול וההנאה של בני הזוג שלה עוזרים לה לשכוח את הכאב שלה. המפגש הלוהט שלהם הופך לסמל של תקווה בעולם מאתגר.

בלהט מפגש לוהט, אני מוצאת את עצמי אבודה ברגע עם אהובתי. כששכבנו שזורים, נשימתה נעתקת בציפייה, אני לא יכולה שלא להרגיש תחושת סיפוק סוחפת. זה לא רק עניין של אקט פיזי; זה עניין של חיבור, אינטימיות, תשוקה גולמית ולא מסוננת שאנו חולקים. עברנו כל כך הרבה, ממאבקי חיי היום יום ועד האתגרים של קוב 19, ובכל זאת הנה אנחנו, עדיין חזקים, עדיין יחד. וכשאני מביטה בעיניה, אני רואה את אותה תחושת הגשמה משתקפת בי בחזרה. זה לא קשור רק לאקט עצמו, זה קשור למסע, לחוויות המשותפות, לאמון, לאהבה. וכשנפרדים, אני לא יכולה שלא להרגיש תחושת שביעות רצון, תחושת שלווה. אולי אצטרך לעזוב אותך לעת עתה, אבל אני אחזור אליך, אלינו, לזה. ועד אז, אני אשא אותך איתי, בלב, בזכרונות, בחתיכה אחת.